״תראי, רכבת!״

יום אחד נסענו במכונית. רכבת חלפה לידנו, ופתאום הבן שלי אמר:

״תראי, רכבת!״

האושר של המשפחה שלנו היה עצום.

הוא הבחין ברכבת, פנה אליי ורצה שגם אני אראה אותה. הוא רצה לחלוק איתי משהו שעניין אותו.

​

אני זוכרת את הרגע הזה עד היום. במשפט הקצר הזה היו מחשבה משלו, יוזמה ורצון לשתף.

גם המילים הראשונות שלו, שלא תמיד נהגו בצורה מדויקת, היו בשבילנו הישג גדול וסיבה לשמחה. כך גם היום: כל פנייה עצמאית, כל בקשה וכל מחשבה שהוא בוחר לשתף איתנו הן משמעותיות עבורנו.

​

מתוך החוויה הזאת נולדה התוכנית​

החוויה שלי כאמא עוררה בי את הרצון ליצור תוכנית שתתמוך בהבנת השפה

ובשימוש במילים לצורך תקשורת.

​

רציתי ליצור רצף מובנה של שיעורי וידאו בעברית, שמאפשר לחזור על החומר ולהתקדם בהדרגה — מזיהוי ומקולות של בעלי חיים, דרך מילים המתארות חפצים ופעולות, ועד לצירופי מילים ולמשפטים שימושיים.

המטרה שעמדה לנגד עיניי הייתה לעזור לילד להשתמש במה שלמד כדי להביע רצון, לבקש, לסרב, לפנות לעזרה ולשתף בחוויה.

​

דיוק ההגייה ואיכות הדיבור אינם המטרה המרכזית של התוכנית. העבודה על קשיים בתחומים האלה היא חלק מתפקידם של קלינאי וקלינאיות התקשורת.

עבורי, גם מילה שנאמרת באופן חלקי או לא מדויק יכולה להיות הישג משמעותי, כשהילד משתמש בה מתוך כוונה לפנות לאדם אחר ולהביע משהו משלו.

​

לכל ילד הדרך שלו

הסיפור של בני הוא הסיפור האישי שלנו. הוא אינו הבטחה לתוצאה מסוימת או לקצב התקדמות זהה אצל ילד אחר.

כל ילד זקוק לתמיכה שמתאימה לו. תקשורת יכולה להתקיים באמצעות מילים, קולות, מחוות, תמונות ואמצעים נוספים. חשוב להקשיב לניסיונות התקשורת של הילד ולהיענות להם, גם כשהדיבור עדיין מתפתח.

​

התוכנית נועדה לשמש כלי נוסף לתרגול ולתמיכה. היא אינה מחליפה הערכה או טיפול מקצועי בהתאם לצורכי הילד.

יצרתי אותה כשאני זוכרת את ההורים שמחכים למילים הראשונות, תוהים עד כמה הילד מבין אותם ומייחלים לרגע שבו יפנה אליהם מיוזמתו.

​

אני זוכרת כמה תקווה הייתה בהמתנה הזאת, וכמה שמחה הביא איתו משפט קצר אחד.

אצלנו הוא היה: ״תראי, רכבת!״​

​

אלינה טריבלסקי

יוצרת תוכנית ״מדברים״